על הוקי קרח והתנהגות אלימה

בעיצומה של אולימפיאדת החורף, הקנדים זכו להרבה נחת בענף הספורט הלאומי והפופולארי שלהם בניצחון 7-3 על רוסיה (המדורגת ראשונה בעולם) ברבע הגמר. רק על מנת לתת מושג על גודל ההישג- זהו הניצחון הראשון של קנדה על הדב הרוסי במסגרת אולימפית מאז 1960. וכדי לתת מושג על גודל הפופולאריות של ההוקי בקנדה- כשליש משחקני ההוקי בעולם הם קנדיים.

(אולימפיאדת החורף 2010 , צילום: VANOC/COVAN@)

 אחד מנושאי פסיכולוגיית ספורט המעוררים עניין קשור באלימות המאפיינת ספורט מגע כמו הוקי. מעל קפור של מינוס 9 מעלות צלזיוס בעוב2 ס"מ, הרגשות, העצבים והדחפים מגיעים לנקודת רתיחה. ע"פ החוקה מותר לך לתקל (בעצם להרביץ..) לשחקן המחזיק בדיסקית (puck) באמצעות פלג הגוף העליון שלך. אומנם יש איסורים מפורשים כגון חבטות לפנים, אולם שריקת העבירות נתונה לפרשנות השופטים ומעוררת בקרב אוהדי ההוקי את הדיון מתי פגיעה כבר אינה לגיטימית ואינה ספורטיבית. חוקרים בתחום הפסיכולוגיה של הספורט ניסו לברר מהם המנבאים של התנהגות אלימה במשחק?

נמצא שהסבירות ששחקן ינהג באלימות, גדלה ככל שהוא מאמין שחבריו ינהגו באופן דומה. במילים אחרות, לנורמות ולאוירה קבוצתית יש מקום מרכזי בקביעת התנהגות אלימה של שחקן (זאת הזדמנות להדגיש את הכוח החינוכי המשמעותי שיש בידיו של מאמן, אשר עשוי להשפיע ולפתח נורמות חיוביות בקבוצה). ומהיכן מגיעות הנורמות? נורמות מתפתחות בקבוצה, אך גם מגיעות מהבית. מחקרים נוספים מצאו כי הורים אשר רואים תוקפנות כלגיטימית, ישפיעו על ילדיהם להפגין יותר התנהגות אלימה על מגרש ההוקי ולראותה כלגיטימית. ממצאים אלו מדגישים את חשיבותם הרבה של ההורים והמאמנים בקביעת התנהגות אלימה או התנהגות תחרותית וספורטיבית.