ניקח לדוגמא משחק טניס טיפוסי- יש כ-200 נק' לשחק במשחק טניס בן 3 מערכות. 200 נק'! משמעות הדבר שאתה משחק 200 פעם נק.' ועוד נק' ועוד נק' ועוד נק'.... טוב הרעיון ברור. אחרי סט ראשון, נשארו לך עוד כ-140 נק' לשחק, עוד נק' ועוד נק' ועוד נק'...
אחד האתגרים הגדולים ביותר מבחינת הפסיכולוגיה של המשחק הוא להשאיר מאחור את הנק' האחרונה ולחשוב קדימה. במילים אחרות "לדעת לשחרר". כמובן שאין משמעות הדבר הינה שאסור להתעצבן לעולם, ואפילו שחקנים שונים בעלי סגנונות שונים ואופי שונה מתעצבנים כל אחד בדרכו (יוג'ני כפי שניתן היה לראות, מתעצבן יותר בהשוואה לפדרר קר הרוח).
באליפות ארה"ב הפתוחה האחרונה (US OPEN 2007), התמודדו ברבע הגמר רודיק (Roddick) ופדרר (Federer). לאחר 45 דק' מאומצות בתוצאה 6-6 במערכה הראשונה, במצב של 6-5 בתוך שובר השיוויון פדרר מגיש... אייס! התוצאה 1-0 לפדרר במערכה הראשונה. רודיק בדרכו לשבת מתעצבן (ואף מסנן קללה באנגלית). ניתן לדמיין על פי מראה פניו, מה הרגיש באותם רגעים וכל שחקן טניס יוכל להבין אותו.
מעניין יותר לצפות בהמשך, כיצד רודיק עולה לשחק את ה-Game הבא במערכה הבאה- מלא התלהבות, משדר לפדרר, שהמשחק ימשיך להיות צמוד והוא לא מתכוון לחשוב על המערכה הקודמת. בוידאו רואים את רודיק יורד מנוצח בשובר שיוויון, ומיד אחר-כך עולה ומשדר מסר ליריב שהוא לא מתכוון לוותר על המשחק הזה. נראה שרודיק, למרות העצבים והאכזבה, הצליח לעלות למערכה השניה מלא אנרגיה ומוטיבציה, נחוש להמשיך ולעשות את המירב, אחר ש"שכח" ו"שחרר" את הנק' הכואבת שהפסיד בשובר השיוויון.
בין אם אתה שחקן טניס, או ספורטאי בתחום אחר, הפסיכולוגיה של הספורט בענף שלך מספקת רגעים מאתגרים בהם אתה נדרש "לשחרר", לא לחשוב על הנק' או המהלך הקודם ולהתרכז בהווה. הדבר נכון גם לאימונים. עלייך לשאול את עצמך אחרי אימון מאכזב, איך אתה מגיע לאימון הבא- מאוכזב ועייף, או מלא מוטיבציה לעשות את המקסימום ולהיות שלם עם עצמך, כמו שמראה לנו רודיק בוידאו המצורף.
אחד האתגרים הגדולים ביותר מבחינת הפסיכולוגיה של המשחק הוא להשאיר מאחור את הנק' האחרונה ולחשוב קדימה. במילים אחרות "לדעת לשחרר". כמובן שאין משמעות הדבר הינה שאסור להתעצבן לעולם, ואפילו שחקנים שונים בעלי סגנונות שונים ואופי שונה מתעצבנים כל אחד בדרכו (יוג'ני כפי שניתן היה לראות, מתעצבן יותר בהשוואה לפדרר קר הרוח).
באליפות ארה"ב הפתוחה האחרונה (US OPEN 2007), התמודדו ברבע הגמר רודיק (Roddick) ופדרר (Federer). לאחר 45 דק' מאומצות בתוצאה 6-6 במערכה הראשונה, במצב של 6-5 בתוך שובר השיוויון פדרר מגיש... אייס! התוצאה 1-0 לפדרר במערכה הראשונה. רודיק בדרכו לשבת מתעצבן (ואף מסנן קללה באנגלית). ניתן לדמיין על פי מראה פניו, מה הרגיש באותם רגעים וכל שחקן טניס יוכל להבין אותו.
מעניין יותר לצפות בהמשך, כיצד רודיק עולה לשחק את ה-Game הבא במערכה הבאה- מלא התלהבות, משדר לפדרר, שהמשחק ימשיך להיות צמוד והוא לא מתכוון לחשוב על המערכה הקודמת. בוידאו רואים את רודיק יורד מנוצח בשובר שיוויון, ומיד אחר-כך עולה ומשדר מסר ליריב שהוא לא מתכוון לוותר על המשחק הזה. נראה שרודיק, למרות העצבים והאכזבה, הצליח לעלות למערכה השניה מלא אנרגיה ומוטיבציה, נחוש להמשיך ולעשות את המירב, אחר ש"שכח" ו"שחרר" את הנק' הכואבת שהפסיד בשובר השיוויון.