בפוסט הנוכחי על פסיכולוגיית ספורט אנסה להסביר מעט על הפסיכולוגיה מאחורי הבחירה לקחת זמן במהלך המשחק. כל שחקן או חובב טניס מכיר את המשחקים בהם פתאום משתנה המומנטום, ממצב של 5-2 במערכה הקובעת, פתאום אתה מפספס כדור אחד ולפני שאתה מספיק להבין מה קורה, התוצאה 5-5 בסט הקובע. אולי גם עכשיו אתה מתחיל לחשוב על כל הנקודות שאיבדת (ראה: הדוגמא של רודיק). אז מה לעשות כשמאבדים את הראש, כשהמשחק מתחיל לברוח לך, כשהנקודות עוברות מהר מדי ואתה לא מצליח לשנות כלום?
אחד הדברים הבולטים ביותר במשחקי טניס, בעיקר בגילאים צעירים ובתחרויות נוער, הוא מהירות המשחק. למה אני מתכוון? פעמים רבות אחד השחקנים מתחיל להפסיד, הוא מתחיל לשחק מהר יותר, ממשיך להפסיד וכך הלאה...
קודם כדאי להבין למה אנחנו משחקים מהר יותר כשאנחנו מפסידים. בדרך כלל הדבר קשור למה שאנחנו מרגישים באותם רגעים מבחינה פסיכולוגית. אנחנו מרגישים חסרי סבלנות, לא יודעים מה לעשות, מרגישים לא יוצלחים, לפעמים אפילו "אפסים" אולי גם צועקים את זה על עצמנו. במילים אחרות אנחנו רוצים לרדת כמה שיותר מהר מהמגרש כדי להפסיק את התחושות הלא נעימות האלה!
הדרך להתמודד עם התחושות הלא נעימות הללו מורכבת מ: (1) להיות שלמים יותר עם עצמנו, גם כשאנחנו לא מצליחים ומפסידים (2) להיעזר בטכניקה ספציפית כדי להאט את הקצב על המגרש. נדבר עכשיו על כיצד להאט את הקצב על המגרש כדי שהמשחק לא יברח לנו מהידיים.
אז איך אפשר להאט את הקצב? שחקנים שונים בוחרים הרגלים שונים על מנת להכריח את עצמם להאט דווקא כשהם רוצים למהר ולסיים את המשחק כמה שיותר מהר. דג'וקוביץ' (Djokovic) הוא דוגמא טובה לכך.
אחד הדברים הבולטים ביותר במשחקי טניס, בעיקר בגילאים צעירים ובתחרויות נוער, הוא מהירות המשחק. למה אני מתכוון? פעמים רבות אחד השחקנים מתחיל להפסיד, הוא מתחיל לשחק מהר יותר, ממשיך להפסיד וכך הלאה...
קודם כדאי להבין למה אנחנו משחקים מהר יותר כשאנחנו מפסידים. בדרך כלל הדבר קשור למה שאנחנו מרגישים באותם רגעים מבחינה פסיכולוגית. אנחנו מרגישים חסרי סבלנות, לא יודעים מה לעשות, מרגישים לא יוצלחים, לפעמים אפילו "אפסים" אולי גם צועקים את זה על עצמנו. במילים אחרות אנחנו רוצים לרדת כמה שיותר מהר מהמגרש כדי להפסיק את התחושות הלא נעימות האלה!
הדרך להתמודד עם התחושות הלא נעימות הללו מורכבת מ: (1) להיות שלמים יותר עם עצמנו, גם כשאנחנו לא מצליחים ומפסידים (2) להיעזר בטכניקה ספציפית כדי להאט את הקצב על המגרש. נדבר עכשיו על כיצד להאט את הקצב על המגרש כדי שהמשחק לא יברח לנו מהידיים.
 |
| ( Photo Credit: Jean Nadeau) |
הוא מוכר לכולם בנטייה שלו להקפיץ לפני הגשה לפעמים 20 פעם ואף יותר. מדוע הוא עושה זאת? כמובן... כדי לקחת יותר זמן ולהתכונן מבחינה פסיכולוגית ומנטאלית לנקודה הבאה. במשחק רבע הגמר, פגש את קרלוס מויה (Moya) ובנק' מכרעת בשובר שיוויון- הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ,הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ, הקפיץ- 28 פעמים! אחר כך נדרשו לו עוד 13 הקפצות לפני ההגשה השניה, בדרך לקחת את הנקודה. כך דג'וקוביץ' מסביר: "זה פשוט עניין של ריכוז... אני מצטער אם אני מעצבן מישהו... העניין הוא שאני פשוט רוצה להישאר יותר זמן על המגרש, בגלל זה אני מקפיץ יותר ויותר..." (7 בספטמבר 2007, חצי גמר US OPEN).
אז מה בעצם דג'וקוביץ' אומר? מבחינה פסיכולוגית, דג'וקוביץ' מחליף את התחושה שהרבה שחקנים מרגישים ברגעים של לחץ- במקום לרצות לרדת מהמגרש ולהסתלק, הוא לא רוצה לרדת מהמגרש. בזמנים של לחץ הוא מקפיץ הרבה, מחזיר את הריכוז ובעצם- "לוקח את הזמן". כשאתה לוקח את הזמן על המגרש, אתה הופך אקטיבי- אתה לוקח שליטה על מהלך העניינים במגרש. דג'וקוביץ' עשה את זה באופן בולט כשניצח את פדרר, בינואר השנה באליפות אוסטרליה הפתוחה (2008). הוא הרבה לקחת זמן ולהקפיץ הרבה לפני נק' חשובות ולהוציא הגשות גדולות באותם רגעים (13כולל אייסים במשחק).
שחקנים שונים משתמשים בטכניקות שונות כדי לקחת זמן-(1) ללכת לגדר (2) לקחת כמה נשימות לפני הגשה (3) לשים מגבת על הגדר ולהשתמש בה (4) להקפיץ יותר (5) ללכת יותר לאט על המגרש (6) לסדר את הגרביים, התחתונים או מגן הזיעה... כמובן שהאופציות רבות. כל שחקן צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר בשבילו כדי לעצור ולקחת זמן, אבל הנה הדבר החשוב ביותר שיש לזכור- באותם רגעים הנטייה הטבעית היא לשחק מהר- רק הרגל קבוע, שגרה מסויימת תעזור ללמוד להאט עם הזמן את המשחק המהיר כשאנחנו מפסידים. נסה לעשות זאת במשך שבועיים לפחות, עד שתתרגל לשלוט במהירות המשחק שלך.
אז מה בעצם דג'וקוביץ' אומר? מבחינה פסיכולוגית, דג'וקוביץ' מחליף את התחושה שהרבה שחקנים מרגישים ברגעים של לחץ- במקום לרצות לרדת מהמגרש ולהסתלק, הוא לא רוצה לרדת מהמגרש. בזמנים של לחץ הוא מקפיץ הרבה, מחזיר את הריכוז ובעצם- "לוקח את הזמן". כשאתה לוקח את הזמן על המגרש, אתה הופך אקטיבי- אתה לוקח שליטה על מהלך העניינים במגרש. דג'וקוביץ' עשה את זה באופן בולט כשניצח את פדרר, בינואר השנה באליפות אוסטרליה הפתוחה (2008). הוא הרבה לקחת זמן ולהקפיץ הרבה לפני נק' חשובות ולהוציא הגשות גדולות באותם רגעים (13כולל אייסים במשחק).
שחקנים שונים משתמשים בטכניקות שונות כדי לקחת זמן-(1) ללכת לגדר (2) לקחת כמה נשימות לפני הגשה (3) לשים מגבת על הגדר ולהשתמש בה (4) להקפיץ יותר (5) ללכת יותר לאט על המגרש (6) לסדר את הגרביים, התחתונים או מגן הזיעה... כמובן שהאופציות רבות. כל שחקן צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר בשבילו כדי לעצור ולקחת זמן, אבל הנה הדבר החשוב ביותר שיש לזכור- באותם רגעים הנטייה הטבעית היא לשחק מהר- רק הרגל קבוע, שגרה מסויימת תעזור ללמוד להאט עם הזמן את המשחק המהיר כשאנחנו מפסידים. נסה לעשות זאת במשך שבועיים לפחות, עד שתתרגל לשלוט במהירות המשחק שלך.