קשה שלא להתייחס לפסיכולוגיה של הספורט במשחק הגמר ווימבלדון היום (2009) בו פדרד, Federer ניצח את רודיק, Roddick (בתמונה credit: Andrew Bisgrove). הרבה פסיכולוגיה הייתה במשחק כולו (שנמשך למעלה מ-4 שעות ורבע), שלא לדבר על המערכה החמישית והאחרונה שנמשכה 95 דקות, והסתיימה בתוצאה 16-14 לפדרר (במערכה האחרונה לא משחקים שובר שיוויון, אלא עד יתרון 2 גיימים לאחד השחקנים). במערכה האחרונה, פדרר ורודיק הצליחו לשמור על ריכוז אדיר, כשכל אחד שומר על ההגשות שלו, עד שרודיק נשבר לבסוף. אז קצת סטטיסטיקה דווקא מהזווית של המנוצח, והאתגר הפסיכולוגי שעמד בפניו באופן ראוי לציון: 
- במערכה ה-5, רודיק הגיש 10 פעמים כדי להישאר במשחק (ונשבר רק במשחקון ה-30)
- במערכה החמישית, הפסיד רודיק 87 נק'
- במשחק כולו, הפסיד רודיק 223 נק'
- רודיק שיחק מול השחקן שנחשב לטוב בכל הזמנים. בסופו של המשחק פדרר שבר את כל השיאים וזכה בתואר ה-15 שלו בטורניר גראנד סלאם
- המאזן של רודיק מול פדרר הוא 2-18 לטובת פדרר
בשובר השיוויון במערכה השניה, הפסיד רודיק יתרון 6-2 ושש נקודות רצופות של פדרר בשובר השיוויון נתנו לו את המערכה השניה. לאחר המשחק, כשנשאל איך התאושש לאחר מכן, אמר רודיק "היו לי 2 ברירות, לוותר או להמשיך קדימה. האפשרות השניה נשמעה יותר טוב". הוא אכן המשיך ונתן את משחק חייו. (אם מישהו היה צריך עדות מוקדמת ליכולת של רודיק להשאיר נק' לא טובות מאחוריו, ולהישאר בהווה ניתן לחזור לכתבה שפורסמה בבלוג, על התנהגותו של רודיק לאחר נק' כואבת שהפסיד לפדרר שובר שיוויון, באליפות ארה"ב הפתוחה 2007).
אקח 3 נק' שעוזרות להגיע ליכולת מנטאלית שכזו וקשורות זו בזו:
- לדעת "להרפות". לעזוב נק' רעה, או מהלך שגוי מאחור. רודיק נאלץ לעזות זאת 87 במערכה החמישית לבדה, פדרר נאלץ לעשות זאת 213 פעם במשחק על מנת להמשיך הלאה. כשאתה יודע להרפות, יותר קל להתמקד במה שצריך לעשות על המגרש.
- לדעת מה אתה עושה על המגרש. לחץ ועייפות פוגעים בקבלת ההחלטות ובריכוז. לכן תוכנית משחק ברורה ומפורטת לכל שלב ותסריט במשחק מארגנת את החשיבה ומשפרת את קבלת ההחלטות.
- להתרכז במקום הנכון. כשאתה מתרכז במה המהלך הבא שלך, ולא בנק' שאיבדת, אתה מתרכז במקום הנכון, במקום שיעזור לך לקחת את הנק' הבאה.