ריצה
תחרותית נחשבת ענף ספורט יחידני בעיקרו מאחר שמרבית התחרויות הינן אישיות, גם אם
חלק מהאימונים נערכים בזוגות או בקבוצת אימון. בדומה לענפי ספורט יחידניים אחרים, ריצה
תחרותית קשה מבחינה מנטאלית מכמה סיבות, כך לדוגמה הרץ מתמודד עם רמות חוסר נוחות ומעמסות
פיזיות ומנטאליות כדרך קבע באימונים; בריצות קצרות קיים לחץ לריצה מושלמת מפני
שאין אפשרות לתקן טעויות במהלך הריצה; בריצות בינוניות וארוכות, נוסף על המאבק
לעמוד בתוצאה, הרץ מנהל מאבק פנימי בראשו וייאלץ לגבור על הספק "האם אני
מסוגל לסיים את המרוץ?" ברגעי משבר במהלך הריצה; גם אם האימון קבוצתי, המרוץ
הוא אישי והרץ מתחרה בראש ובראשונה נגד התוצאה של עצמו. למרות ואולי בגלל הקושי
הפסיכולוגי הטמון בענף הריצה, אנו רואים בשנים האחרונות פופולאריות הולכת וגדלה של
הענף בארץ, בכל שכבות הגיל והאוכלוסייה. הסיבה לכך טמונה באופי המתגמל במיוחד של ספורט
זה - כל רץ מכיר את התחושות הגופניות הנעימות והממכרות בסיומה של ריצה - האנדורפינים
משתחררים, חשים תחושת רוממות (runner's high). שגרת אימונים תורמת למצב רוח משופר, תחושת חיוניות וניהול אורח
חיים בריא יותר. מרבית הרצים נהנים לא רק מהתחושה הגופנית אלא גם מהתחושה
הפסיכולוגית שהם הצליחו לעמוד במטלה קשה אשר הייתה תחילה מחוץ להישג ידם. מבחינה
פסיכולוגית, בסיום ריצה קשה הרץ ירגיש בעל ערך ובעל תחושת מסוגלות גדולה יותר אשר
תשפיע על תפיסתו העצמית, גם בתחומי חיים אחרים.
 |
| (Credit: Paul Rhodes) |
משמעות הריצה עבור הילד
הורים לספורטאים נדרשים להבין את משמעות הספורט התחרותי עבור ילדם. בכל הרשמה למרוץ או תחרות,
הילד אמיץ דיו בכדי להסתכן ולהעמיד מחדש למבחן את ערכו העצמי. איום על הערך
העצמי הוא חלק בלתי נפרד מהעיסוק בספורט תחרותי בכל גיל, אך הדבר קריטי במיוחד
בגילאים צעירים, בהם הילד מגבש את תחושת הזהות והערך. חוויה של הישג או ביצוע משופר,
תגביר תחושת מסוגלות עצמית וערך ותפתח אצל הילד תחושה כי הוא מסוגל להתמודד עם
אתגרים בחייו. מידת ההנאה של ילדים צעירים בספורט, קשורה באימון עצמו ופחות
בתוצאה. ככל שהילדים מתבגרים, הופכת התוצאה משמעותית יותר למידת ההנאה שלהם
מהפעילות הספורטיבית. דחיפה מוקדמת מידי בכיוון תחרותי עלולה להפר את האיזון בין
המוטיבציה להצליח לבין החשש להיכשל, דבר אשר יגביר לחצים, יכרסם בתחושת היכולת
ובהמשך יוביל לאובדן ההנאה, שחיקה ופרישה מוקדמת.
אז
מה לעשות כהורה לספורטאי הצעיר
הענק תמיכה והערכה בלתי מותנית. בכך תעניק לילד ביטחון רגשי ותספק את הקרקע לאזור אומץ, לצאת ולהסתכן בסיטואציה תחרותית כשערכו על כף המאזניים. הראה לילד שאתה גאה ומעריך את אורח החיים הספורטיבי שבחר ללא קשר לתוצאות. בסיום תחרות שאל אותו האם נהנה ולא איזה תוצאה השיג.
עזור לילד לקבל פרספקטיבה. חשיבתם של ילדים אינה בשלה ונוטה להיות אגוצנטרית. עזור לילד להימנע מציפיות לא מותאמות אשר יכולות לגרום ללחץ מיותר ולהיות הרסניות לערכו העצמי.
נסה להיות הורה מעורב ולא הורה מתערב. שאל את הילד באיזה אופן הוא צריך את תמיכתך (לדוגמה - האם נוכחותך בקו הסיום מכבידה או מקלה עליו?). וודא שהמוטיבציה התחרותית היא שלו ולא שלך.
הישאר הורה, לא מאמן. הילד מוקף אנשי מקצוע אשר יוכלו לייעץ לו ברמה הטכנית, אך אף איש מקצוע לא יוכל להחליף את חשיבותך כהורה. בקו הסיום, הילד זקוק לחיבוק שלך כהורה יותר מאשר כמאמן אישי.