(1) מצב בריאות הנפש בספורט המקצועני
התמודדות עם קשיים נפשיים בעולם הספורט התחרותי הקשוח, בו הספורטאיות והספורטאים עושים כמעט את הבלתי אפשרי, משרטטים את גבולות היכולת האנושית להתמודד עם אתגר וקושי מבלי לוותר, עדיין עשויה להפתיע רבים. בפועל כמעט 35% מהספורטאים המקצוענים מתמודדים עם קשיי רגשיים מסוג כלשהו. קשיים אלו יכולים להיות אתגרים רגשיים כתחושות דיכאון וחרדה, ולהתעצם על לכדי הפרעות של ממש הפוגעות משמעותית באיכות החיים וביכולת לתפקד. לאורך השנים, תחום בריאות הנפש והרווחה הנפשית של הספורטאים הוזנח, ומרבית המחקרים התרכזו בחקר וטיפול בהיבטים אשר נקשרו באופן ישיר לקשיי ביצוע ספורטיביים (חרדת ביצוע לפני תחרות לדוגמה). בשנים האחרונות התגברה ההכרה שלא ניתן לנתק את חיי הנפש, הבריאות והרווחה הנפשית של הספורטאיות והספורטאים מתפקוד ושגשוג על המגרש ומחוצה לו. סיפורה של סימון ביילס באולימפיאדת טוקיו 2020 המחישה זאת באופן נחרץ.
(2) אחריות הקבוצה והארגון
בפריימר ליג, מועדוני הכדורגל האנגליים ברייטון וטוטנהאם כבר איישו את תפקידי הפסיכולוגים אשר אמונים על בריאות הנפש והרווחה הנפשית במועדון. הם מתגאים בכך שהם מאפשרים כתובת ברורה ויצירת תוכנית אקטיבית הדואגת לרווחתם ובריאותם של הכדורגלנים. הועד האולימפי האמריקאי מעודד ומקשר בין פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים לבין ספורטאים המתמודדים עם קשיים. כל קבוצות ה-NBA מחויבות כבר מעונת 2019-2020 להעסיק אדם אחד לפחות הממונה על נושא בריאות הנפש בקבוצה. אלו רק דוגמאות לדרך בה ארגוני ספורט גדולים מקבלים אחריות רבה יותר על בריאותם הנפשית של הספורטאים והספורטאיות שלהם. בכל המקרים הללו לא מדובר על פסיכולוג ספורט או יועץ מנטאלי בנושא העלאת ביצועים - מדובר על איש בריאות הנפש שאמון על בריאותם הנפשית של הספורטאים והספורטאיות- טיפול בחרדות, משברים, נקודות שפל, כעסים, הפרעות אכילה ואתגרים רגשיים אחרים. אלו רק דוגמאות מעטות והכיוון ברור. כבר מספר עשורים בחברות מובילות בשוק העבודה קיימת הכרה לגבי אחריות המעסיק על בריאות ורווחת עובדיו, הכרה שהגיעה באיחור לעולם הספורט. זה לקח קצת יותר (מדי) זמן, אך המגמה ללא ספק משתנה, והמועדונים יקפצו על הרכבת ויובילו אותה או יהיו מובלים ע"י דרישות מטעם האיגודים המקצועיים ואיגודי השחקנים, בדיוק כפי שקורה כרגע ב-WNBA שנגררת אחרי ה-NBA בהתייחסות לבריאות הנפש של שחקניות הכדורסל.
בעבר מקצוענות המועדונים נמדדה באיכות המתקנים, ציוד האימון (תוכנות מחשב ו-GPS), תוכניות האימונים, בדיקות רפואיות ייעודיות, מעטפת תזונה וכושר. כיום, אחרי אולימפיאדת טוקיו, ואחרי שינוי המגמה ב-NBA ובפריימר ליג, מבחינת של המועדונים הגדולים בעולם איש בריאות הנפש הוא חובה - בכך הם מעלים ומובילים את הסטנדרטים ביחס לבריאות הנפשית של הספורטאיות והספורטאים. הדרך עוד ארוכה, אבל הקבוצות וארגוני הספורט הנחשבים בעולם מובילים זינוק של ממש בהתייחסות לנושא הבריאות הנפשית בספורט - למעשה הם מובילים התייחסות מקצועית ושלמה יותר לספורטאים והספורטאיות שלהם כני-אדם שלמים, ולא רק ע"פ תפקודם הספורטיבי על המגרש.
לקבוצות המצליחות וארגוני הספורט הגדולים יש כוח תקשורתי ותודעתי רב, ועם הכוח מגיעה האחריות. כבר שנים שמועדוני ספורט גדולים וספורטאים בולטים כגון לברון ג'יימס או ליאו מסי מחזירים לקהילה בנושאים חינוכיים באמצעות התנדבות, תרומה והקמת עמותות אשר מקדמות נושאים חינוכיים. נראה שהצעד הבא הוא הכרה בחשיבות קידם הבריאות והרווחה הנפשית של האתלטים והאתלטיות, ההשפעה של צעד כזה על האוכלוסייה הכללית תהיה מדהימה, בדיוק כפי שמסיבת העיתונאים ב-7 בנובמבר 1991, של מג'יק ג'ונסון, אחד משחקני בכדורסל הטובים אי-פעם, ניפצה את הסטיגמה ותרמה למודעות של מחלת האיידס.
(3) כתובת ברורה, תוכנית אקטיבית
תפיסת האחריות המשתנה של המועדונים הגדולים ביחס לבריאות הנפשית של הספורטאיות והספורטאים שלם, מובילה להשקעת משאבים ספציפית בנושא במועדונים. גישה פרואקטיבית נדרשת בכל תוכנית השואפת לקדם בריאות נפשית בסביבה תחרותית. גישה כזאת צריכה לכלול מספר עמודי תווך, בין היתר לכלול העלאת מודעות לנושא, והתייחסות לבריאות נפשית של ספורטאים וספורטאיות מתוך גישה מתמשכת. מחקר שנעשה לאחרונה מצביע על כך שכאשר שואלים ספורטאים וספורטאיות בספורט המקצועני אם יש מקום לסריקה שגרתית של בריאותם הנפשית, רובם המוחלט משיב בחיוב. סינון ומעקב מתמשך הינה אחת הדרכים המוצלחות ביותר ליישם תוכניות שכאלו. כבר לפני עשור אחד ממאמני הכדורסל הבכירים בארץ הקדים את הטרנד העולמי הנוכחי וטען בשיחתנו שאם מודדים את חומצת החלב בשרירים של הספורטאים, ואם מודדים את השחיקה הגופנית שלהם, למה לא מודדים גם את המצב הנפשי שלהם לאורך העונה?