שחיקה ותסמונת אימון יתר

שחיקה הנה מצב מתמשך של תשישות וירידת כוחות כתוצאה מלחץ מתמשך, המלווה בתחושת ניכור וניתוק מהסביבה ומעצמנו, במקביל לירידה בתפקוד וביעילות. שחיקה נוצרת כאשר מופר האיזון בין עומס הדרישות לבין המשאבים הזמינים. המונח שחיקה (Burnout) הוצג בשנת 1974 על ידי פסיכולוג גרמני בשם פרוידנברגר (Freudenberger), והמחקר בנושא התפתח במהירות עם העניין והמודעות הגוברת להשפעות השליליות של לחץ על יעילותם, נפשם ובריאותם של עובדים. כך לדוגמה ידוע היום כי אלו אשר סובלים מלחץ מתמשך בעבודה מצויים בסיכון מוגבר של 50% ללקות במחלת לב כלילית (2006 ,Kivimaki, et al). דוגמה קיצונית להשפעתו השלילית של הלחץ, אפשר למצוא ביפן ומזרח אסיה בתסמונת המכונה קרושי (Karōshi) כאשר עובדים מוצאים את מותם בשל עומס עבודה קיצוני ומתמשך.

שחיקה בספורט. בדומה לעולם העבודה, שחיקה בספורט מאופיינת בשלושה היבטים מרכזיים:
(i) תשישות גופנית ונפשית (ii) הסתכלות על העיסוק בספורט כחסר ערך (iii) ירידה בהישגים
פסיכולוגיית ספורט
(Photo by Abigail Keenan)
מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר!
כולנו חשופים לתרבות השיפור העצמי העכשווית- מסרים הדוחקים בנו להתייעלות אינסופית ויצירת גרסה מצליחה ומאושרת יותר של עצמנו. זהו מסר שנקלט בגדול, ועל כך כך מעידים נתוני המכירות של ספרי ההדרכה המציעים כיצד נוכל להיות מאושרים יותר, פרודוקטיביים יותר ואם אפשר גם בפחות מאמץ. הלחץ להצליח גדול עוד יותר בספורט כפי שמלמדת האמרה "You're only good as your last game".
בספורט המודרני' פרט לתחושת ההישג לאחר התמודדות עם אתגר והצלחה, התגמולים על ביצועים מוצלחים גדולים מאי פעם וכוללים הכרה, פרסום וחוזים כלכליים משמעותיים. במקביל כמובן גם עולות הדרישות מהספורטאי להתאמן עוד ועד עד קצה גבול היכולת. פגרת האימונים מתקצרת עבור ספורטאים בענפים רבים, ואלו נדרשים להתאמן מחוץ לעונה עם תקופות מנוחה קצרות, לעתים קצרות מדי. אין ספק כי הרצון להשתפר דרך התמסרות למשטר אימונים קשוח, עשוי לקדם ולהניע להישגים יוצאי דופן, אך במקביל טומן בחובו סכנה. נפח ועוצמת אימונים לא מאוזנת לאורך זמן עלולים להוביל לאימון יתר. מצב בו האימונים לא מובילים להתאוששות וביצוע משופר אלא לפגיעה וירידה בתפקוד.

Less is More
האמירה הנוגדת את היגיון המתמטי הפשוט שלעתים פחות פשוט שווה יותר, מתאימה במיוחד כשדנים בתסמונת אימון היתר ושחיקה. אימון יתר הוא מצב של חוסר איזון בין מאמץ להתאוששות, אשר השפעותיו חורגות מעבר לתחום הפיזיולוגי ומובילות לשחיקה אצל הספורטאי. במילים אחרות מדובר במצב שבו עומס האימונים פשוט גדול מדי פזיולוגית ופסיכולוגית. אימון יתר הוא אחד הגורמים הנפוצים לשחיקה בקרב ספורטאים בכל הגילאים.

שחיקה בקרב נוער ובוגרים
אימון יתר ושחיקה אינם נחלתם של הספורטאים הבוגרים בלבד, והם עלולים לפגוע בספורטאיות ובספורטאים צעירים. ספורטאית הסובלת מתסמונת אימון יתר ושחיקה עשויה להקטין את הישגיה או להרגיש שאיננה תורמת להישגי הקבוצה, להראות שינוי במצב רוחה ולהביע עצבנות, תחושות חרדה או דיכאון, להיקלע להתקפי בכי או זעם, להיראות אפטית או לאבד עניין בספורט או בעיסוקים אחרים שהסבו לה הנאה ועניין ולרצות לפרוש מעיסוקה בספורט שהיה כה משמעותי בחייה ושגרת יומה.

מניעה וטיפול בשחיקה
גורמים חיצוניים בסביבתו של הספורטאי עשויים לחסן ולסייע במצבי שחיקה- הקפדה על משטר אימונים מאוזן מבחינה גופנית ופסיכולוגית, תקופות התאוששות ומנוחה, שילוב פעילויות ספורטיביות נוספות (במיוחד בגילאים צעירים) ומעטפת תומכת. גם היבטים פנימיים, אלו הקשורים בדינמיקה החשיבתית והרגשית של הספורטאי, עוזרים לחסן ולהתמודד עם שחיקה ואלו כוללים ציפיות ראליות, הצבת מטרות יעילה ועקבית, פיתוח תחושת משמעות ותכלית בספורט ואימוץ פרספקטיבה תחרותית בריאה.

פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, טען באחד ממשפטיו המצוטטים ביותר כי "אהבה ועבודה הם אבני הפינה של האנושות", והיה מהראשונים שהדגישו את חשיבות העבודה ותרומתה לבריאותנו הנפשית. כמאה שנים מאוחר יותר אנו מודעים גם לצידה האפל ולמחירה של עבודה תחת לחץ מתמשך, ומנסים להגדיל את הבנתנו כיצד להתמודד טוב יותר עם מצבים אלו.