כולם עוברים משהו, מתישהו

אחד מכל חמישה אנשים במהלך השנה האחרונה סבל מקושי נפשי. אחד מחמישה. ולא מדובר על סתם יום לא טוב במשרד, אלא על תקופה של שבועות רבים שבהם מישהי או מישהו מאיתנו סובל מחרדה, דיכאון או מצבים נפשיים אחרים. מספרים אלא גבוהים עוד יותר במסגרות לחוצות עם דרישות לתפקוד גבוה. כך בבתי-ספר יוקרתיים והישגיים נמצא כי התלמידים נמצאים בסיכון לפתח קשיים נפשיים מגוונים- מהפרעות חרדה ודיכאון ועד שימוש בחומרים (Luthar & Kumar, 2018)- וחוקרים גורסים כי המצב בספורט התחרותי רווי המתחים אינו שונה (Rice et al., 2016; Roberts, et al., 2016). אבל מדוע בריאותם ורווחתם הנפשית של הספורטאים המקצוענים זוכה למיעוט מחקר ביחס לסביבות אחרות הדורשות תפקוד גבוה ועמידה בלחצים? ומדוע חלק קטן מדי מהמחקר בתחום הפסיכולוגיה של הספורט (Rice, 2016) מתייחס לבריאותם ורווחתם הנפשית של ספורטאים למרות שהנושא לא חדש?

שיתוף הכתבה ב- playerstribune בטוויטר של קווין לאב 
נקפוץ לרגע לליגת הכדורסל הטובה בעולם. כבר ב-2011 חשף ג'רי ווסט, אחד משחקני העבר הגדולים ב-NBA, בספרו האוטוביוגרפי את הקשיים הנפשיים שחווה בעיקר בתקופות הקיץ לאחר סיום העונה. מקור הקשיים? מהלך חייו, היותו אנושי, וחששותיו מכישלונות. אבל אל תטעו לרגע, אין מדובר בשחקן לא מצליח. ווסט היה השחקן היחיד עד היום שזכה בתואר ה-MVP כשקבוצתו הפסידה בסדרת הגמר. ולגבי מועד פרסום הספר? הפרסום הגיע שנים רבות לאחר הפרישה, ועדיין משפחתו התנגדה לפרסומו (ESPN, 2011) כי בריאות נפשית עודנה נחשבת לטאבו בכל סביבה המקדשת הצלחה ותפקוד- כך בחברות מצליחות, בבתי ספר יוקרתיים וכמובן גם בספורט תחרותי.

אז מדוע קשה לנו כל כך לבטא פגיעות, חולשה או חוסר הצלחה? בושה, פחד מגינוי ודחייה, אובדן אהבה והערכה, וכמובן סביבה לא סובלנית. וסביבת הספורט התחרותי היא בהחלט לא סובלנית להבעת חולשה, בשל הדעה הרווחת שספורטאים מצליחים צריכים להיות קשוחים מנטאלית. לאור זאת נשאלת השאלה האם המצב יכול להשתנות ומה נדרש על מנת לעשות את השינוי?

ב-6 למרץ 2018, משב רוח אמיץ ורענן הגיע מכיוונה של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. במאמר "כולנו עוברים משהו" שפרסם  ב-Players Tribune, סיפר קווין לאב שחקנה של קליבלנד, על התקף פאניקה שחווה בעיצומו של משחק ליגה רק מספר חודשים קודם לכן. שבועות אחדים קודם לכן צייץ דמאר דרוזן, שחקנה של טורונטו, על התמודדותו עם דיכאון. ונראה שהסכר נפתח. שני השיתופים הללו משחקני ליגה מובילים העלו את הנושא לסדר היום הציבורי בארה"ב, ב-NBA ובעולם הספורט המקצועני. פחות משלושה חודשים לאחר מכן התגובה לא איחרה לבוא, כאשר איגוד שחקני ה-NBA מינה מנהל מטעמם שאמון על נושא בריאותם הנפשית של השחקנים. גם באנגליה הוחלט במרץ לעשות צעד דומה בספורט המקצועני ועד שנת 2024 להציג תוכנית פעולה שתתייחס לבריאותם הנפשית של ספורטאי הצמרת, על מנת למנוע מהם הגעה לנקודות משבר.

ציוץ הטוויטר של דמאר דרוזן
עם הרוחות החדשות והאמיצות מצד ספורטאים איקוניים המשתפים בהתמודדותם הנפשית ובתהומות אליהם הגיעו כבני אנוש, יש לנו הזדמנות ואחריות להרים את הכפפה. לכולנו יש אפשרות ואחריות להקטין את הסטיגמה לגבי בריאות נפשית. האחריות צריכה להיות משותפת - צופים, קובעי מדיניות, מאמנים, אנשי המקצוע ופסיכולוגיים בספורט, מנהלת הליגה ואיגוד השחקנים. 

בתקשורת ובשיח היומיומי אנו מתייחסים לספורטאים כטיטאנים- בני אלים המתהלכים בתוכנו, אשר מצליחים ברומנטיות לנפץ את גבולות היכולת האנושית (שטנגר, 2010). אז הנה לכם הזדמנות לנפץ מיתוס. הספורטאיות והספורטאים הם אנושיים ולא מושלמים בדיוק כמו כולנו (ולכן דרך אגב, הישגיהם מרשימים כל כך). ולא, אין קשר בין מצב נפשי לתפקוד או קשיחות פסיכולוגית. נשמע הגיוני? מה דעתכם- האם ספורטאי דיכאוני או חרד יכול לתפקד ברמות הכי גבוהות? אני מניח שאצל חלקנו הדבר עדיין עשוי לעורר תמיהה אז הנה רק כמה דוגמאות. לפני המונדיאל האחרון דני רוז, מגן קבוצת טוטנהאם ונבחרת אנגליה סיפר על התמודדותו עם דיכאון כתוצאה מפציעה וטרגדיה משפחתית; מייקל פלפס, השחיין הגדול ביותר בכל הזמנים עם 23 מדליות אולימפיות, סיפר על דיכאון קשה שחווה; שחקנית האולסטר צ'מיקה הולדסקלו מה-WNBA חשפה את התמודדותה עם דיכאון , הטניסאי מרדי פיש נעדר שנה וחצי מהמגרשים בשל חרדה והתקפי פאניקה קשים, שחיינית העבר אמנדה בירד עם 7 מדליות אולימפיות סיפרה על הדיכאון שהוביל אותה ללא פחות מניסיון אובדני- אתם מבינים כמה בודדים ומבויישים צריכים להרגיש כדי להגיע למצב הזה?

אם נחזור לסטטיסטיקה שהוזכרה בתחילה, בכל רגע נתון אחד מכל חמישה סובל מקשיים נפשיים. מכאן שאחד (לפחות) מכל חמישה ספורטאים מתמודד כרגע, בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה, עם חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה, הפרעת אישיות או כל מצב נפשי אחר מכביד, מייסר ומטריד. אלו גם הנתונים שהתקבלו במחקר שערכתי בקרב שחקניות ליגת העל בכדורסל, אשר מצא כי בין 5-10% מתמודדות ברגע נתון עם רווחה נפשית ירודה יחסית, משמע מתמודדות עם קושי ומעמסה נפשית.  חשוב לציין שלא בהכרח מי שסבל מקושי נפשי בשנה שעברה הוא זה שמתמודד גם כעת עם קושי נפשי כך שהסטטיסטיקה של 1 מ-5 בסופו של דבר מכסה את מרבית האוכלוסיה. הדבר ניכר בסטטיסטיקה המצביעה על כך שבמהלך חיינו רובינו נחווה התקף חרדה אחד לפחות, בו נרגיש שהכל קורס. אם כך, ראוי להוסיף לאמירתו של קווין לאב, לדייק ולומר שכולנו עוברים משהו, מתישהו.